ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ח׳:א׳

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ז׳:ג׳ ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ח׳:ב׳ »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

הלכות ציצית ועטיפתו. ובו יז סעיפים:יתעטף בציצית ויברך מעומד:

1 כתובות פתח ↗

לְהָא מִילְּתָא נָמֵי לִיגְמְרוּ מֵהֲדָדֵי! אָמַר קְרָא: ״מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה״, ״לוֹ״ — מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ כּוּ׳. אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא: נֵיתֵי עֲשֵׂה וְנִדְחֵה לֹא תַעֲשֶׂה! אָמַר לִי: הֵיכָא אָמְרִינַן נֵיתֵי עֲשֵׂה וְנִידְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה — כְּגוֹן מִילָה בְּצָרַעַת, דְּלָא אֶפְשָׁר לְקַיּוֹמֵיהּ לַעֲשֵׂה. אֲבָל הָכָא, אִי אָמְרָה דְּלָא בָּעֵינָא, מִי אִיתֵיהּ לַעֲשֵׂה כְּלָל? מַתְנִי׳ יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס — חַיָּיב, וְהַמְפַתֶּה — פָּטוּר. גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ. מִמַּאי — מִדְּקָתָנֵי: יְתוֹמָה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּיב, וְהַמְפַתֶּה פָּטוּר. יְתוֹמָה, פְּשִׁיטָא? אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּנַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה. מָה יְתוֹמָה — לְעַצְמָהּ, אַף נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה — לְעַצְמָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: ״טוּבְיָנָא דְחַכִּימֵי״. מַתְנִי׳ אֵיזֶהוּ בּוֹשֶׁת? הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ. פְּגָם — רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס — שָׁוֶה בְּכׇל אָדָם, וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה — שָׁוֶה בְּכׇל אָדָם. גְּמָ׳ וְאֵימָא: חֲמִשִּׁים סְלָעִים אָמַר רַחֲמָנָא, מִכֹּל מִילֵּי! אָמַר רַבִּי זֵירָא יֹאמְרוּ: בָּעַל בַּת מְלָכִים חֲמִשִּׁים, בָּעַל בַּת הֶדְיוֹטוֹת חֲמִשִּׁים?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי, יֹאמְרוּ: עֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִיּוֹת — שְׁלֹשִׁים, עֶבֶד עוֹשֶׂה

1 בבא קמא פתח ↗

וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן בְּרָכָה – מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה;

2 תוספות על ערכין פתח ↗

היודע להתעטף - משום דאמר במ"ק דף כד. כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם כדאיתא במדרש. ומצאתי בסילוק א' שעשה הר' יוסף ט"ע שנותן ציצית א' מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן לשמאל:

3 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש אף על פי שאין בהם עיטוף יוצאים בהם ידי חובת ציצית וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הלוך ד"א ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו:

1 סעי' א יתעטף. ר"ל דהעיטוף ג"כ מעומד כמ"ש בסמ"ק סי' צ"ב דתקיעה וציצית ילפינן מג"ש לכם לכם מעומר דכתיב בקמה ואמרינן אל תקרי בקמה כו' כמ"ש ברא"ש בסוף ע"פ וסימן עצ"ת ה' לעולם תעמוד:

2 ויברך. נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין. א' כל מצוה שאין בה מעשה כגון השמטת כספים. ב' שאינה תלויה כולה ביד עושה כגון צדקה שמא לא יקבלנו וכן משפט שמא לא יקבלו הבעלי דינים וכיוצא. ג' מצוה הבאה ע"י עבירה כגון השבת גזילה שלא צוונו לגזול כדי להשיב. וכן על מיתות ב"ד שה' חס על בריותיו ואינו חפץ כו' וכמ"ש אין מברכין על הפורעניות ומה"ט אין מברכין על מים אחרונים ומתנות כהונה דלאו איהו קיהיב דמשולחן גבוה קזכו ועל חלה וכיוצא מברכין על הפרשתה ובמה שכתבתי לעיל שמא לא יקבלו כולל מצות הרבה כגון כיבוד אב ואם דאם מחלו מחול ומיעקרא וכמ"ש בכתובות מ' ע"א היכא אמרינן כו' וכן מצוה הבאה בעבירה כמ"ש ברפ"ט דב"ק וע' באבודרהם ה' ברכות ובתשובת הרמב"ן סי' קפ"ט בשם ראב"ד ורי"פ:

3 מעומד. כ' בא"ח בשם הירושלמי כל הברכות מעומד ופי' הוא דבברכח המצות קאמר דא"א לפרש על ברכת הנהנין דהא אמרינן ישבו כ"א מברך לעצמו הסיבו כו' וכן דאמרינן כיצד סדר הסיבה כו' וכן בבהמ"ז וכהנה רבות. ועמ"א שהקשה ממתניתין דחלה האשה היושבת כו' והתם משום הברכה ועיי' רא"ש פ"ד דסוכה סי' ג' אבל הר"י לא כתב אלא עטיפתו מעומד וקודם לכן בעניין הברכה לא כ' מעומד וכן הטור ודברי מ"א שכתב שחלה אינה מצוה דבריו אין להם שחר והלא אסור לעשות עיסתו קבין ואמרינן בפ"ג דפסחים מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא כו':

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

לתקוע בראש השנ' בשופר דכתיב ויקרא כ״ג:ז׳ יום תרועה יהיה לכם: ואמרינן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה שלשה שברים אי גנוחי גנח: או שלש יבבות: אי ילולי יליל: והיבבא ג' כוחו' של כל שהוא הרי תשע' כוחו' של כל שהן: וזהו גניחות דאימיה דסיסרא ומספקא לן אי תרויהו או חדא מניהו ולא ידעינן איזו היא לכך התקין רבי אבהו לעשות קשר"ק שלש פעמים וסבר דבעיא שלא יהא דבר מפסיק בין תקיעה לתרועה לכך תקן לעשות עוד קש"ק ג"פ וקר"ק ג"פ ותוקעין בישיב' : וחוזרין ותוקעין בעמידה: פירוש בשעה שהקהל והחזן מתפללי' כדי לערבב את השטן ובאותה תקיעה שהיא בעמידה נחלקו הגדולים הקדמונים והיו תוקעין קשר"ק במלכיות פעם אחת ובזכרונות פעם אחת קש"ק ובשופרות קר"ק פעם אחת אף על פי שאם קשר"ק אמת אין האחרות כלום אחרי שאינ' כי אם לערבב את השטן לא הקפידו ור"ת הנהיג לתקוע קשר"ק בכל פעם אעפ"י שיש הפסק בין תקיעה לתרועה קיימא לן כרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא וריב"א הנהיג בכל פעם קשר"ק קש"ק קר"ק וצריך לתקוע ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו וילפינן ר"ה מיום הכפורים בגזירה שוה דשביעי שביעי ומנין הקולות ילפינן מדכתי' ג' פעמים תרוע' ב' בר"ה וא' ביה"כ וכל תרועה צריכה תקיע' לפניה ולאחריה לפניה דכתיב ותקעתם תרוע' ולאחריה דכתי' תרועה יתקעו: ובדין היה לנו להקדים ולתקוע בבקר משום דהזריזין מקדימי' למצות אלא מפני השמד תקנו כך ושוב לא שינו המנהג: ונשים פטורו' ומצו' לתקוע בשופר של איל ודיעבד הכל כשר חוץ משל פרה ושור: שופר ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול: צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול ואם לאו כשר: נסדק לרחבו באם נשתייר ממקום הסדק עד הנחת פיו כשיעור כשר: וכמה שיעור כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן: נסדק לארכו אינו פסול עד שיה' נסדק בכל האורך והיכא שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהיה כשר ואפי' היה מעכב התקיעה קודם לכן לפירוש שני שהו' עיקר ושלא במינו היכ' שמעכב פסול לדברי הכל והיכא שאינו מעכב פלוגתא דרבי נתן ורבנן וקטנים שהגיעו לחינוך אין מעכבין כלומר אין מוחין בידם אך מכל מקו' אין מתעסקין לכתחילה:

1 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב יוֹסֵף: הָנֵי נְשֵׁי דִידַן נְהוּג לְמֵיפָא קְפִיזָא קְפִיזָא לְפִיסְחָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי דַּעְתָּיךְ, לְחוּמְרָא? חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא, דְּקָא מַפְקַע לַהּ מֵחַלָּה.

« ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ז׳:ג׳ ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ח׳:ב׳ »